המחבר, שאינו מוסלמי, היה סקרן לגבי החוויה והחליט לצום יום אחד. היו לו שאלות לגבי משמעותו של הצום ומה יהיה לכתוב עליו מלבד תחושת רעב וצמא. עם זאת, לאחר שהספיק להשלים את הצום, הוא זכה להבנה עמוקה יותר של הסיבה לכך שחבריו המוסלמים עושים זאת והיתרונות שהוא מציע לקהילה המוסלמית. הוא התרשם גם מהכוח הגופני והנפשי הנדרש לצום במשך כל החודש. הטקסט מתאר את חווית המחבר לאחר צום של 14 שעות כפי שהורה עמיתו, שבמהלכו הם הורשו לצרוך רק ביצים, בננות, ובשול. המחבר מציין כי הוא שכח לכלול תאנים בארוחה. הוא מביע הפתעה מהרעיון של הימנעות ממים בשעות אור היום ומטיל ספק בנאמנותם של אנשים המשתמשים בתרגול זה. הוא מדבר עם נבילה טארמקס, אשר מאשרת כי אין מים ואפשר להוסיף את השמן לכל חודש הצום, אך לאחר סיום החריר, המחברן המוזר את החריד השקט, הוא גם הביא להרגשות המשות המשות המורכרות שלהן במהלך חודש הרמדון, העיינות, העיינות, העייפות, עייפות, עייפות, עייפות, עייפות, עייפות, עייפות, עייפות, עייפות, עייפות, אבל גם הביאירוף לחוויה המשות של הצום הצום.